הם שני עמודי עץ שאליהם מחברים בחוט את הקלף של הספר תורה ומשמשים על מנת לגלול את ספר התורה מתחילתו ועד סופו בלי שיצטרכו לגעת בו. בקהילות הספרדיות נהוג לחבר את עמודי העץ לתוך ארגז מעוטר שנבנה במיוחד לספר תורה. בקהילות אשכנז נהוג להוסיף תוספות על המקל ואת הספר עצמו לכסות בפרוכת.

הסיבה לכך היא בעקבות האיסור ההלכתי לגעת בקלף של הספר התורה בידיים ואפילו גם עם האדם נטל את ידיו לפני. משמשים עצי החיים לגלילת ספר מתחילתו ועד סופו בלי שיצטרך לגעת בו.

מקור השם “עצי החיים” מגיע בעקבות מהפסוק במשלי ג’ פרק יח’: “עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר”, כי התורה, ספר התורה הוא בעצם מקור חיינו ומקלות העץ הם אלו שמחזיקים אותה. בדרך כלל התורם של הספר תורה הוא זה שקונה גם את העצי חיים, או נבחרים ביחד על ידי קהל בית הכנסת ובהתאם לאופי, לפעמים ישנם מקרים שבהם עצי החיים נתרמים מטעם עצמם לשמש זכר לעילוי נשמת קרוב משפחה שנפטר ואז כותבים על העצי חיים את שם האדם שלעילוי נשמתו נתרמו העצי חיים.

בקלף של ספרי הנביאים והמגילות מותר לגעת ישירות, אבל ישנו מנהג בקהילות ישראל לעשות להם גם עצי חיים ובחלק מהקהילות עושים רק עץ חיים אחד וסביבו כורכים אל הקלף. אחד היתרונות הגדולים בעשיית עצי חיים למגילות וספרי נביאים היא שכך הם נשמרים יותר לאורך זמן